בואו נערוך ניסוי.
ניקח 5 אנשים בעלי נתונים דומים, לדוגמה: גברים, גילאי 40, גרים במרכז, מנהלים.
ניתן להם בכניסה לסופרמרקט רשימת קניות של 25 פריטים,
אותה הרשימה בדיוק לכולם, אליה מחובר חיישן שעוקב אחרי התנועה שלהם,
לאן הם הולכים וכמה הזמן לוקח להם בכל מקום.
נשלח אותם ללקט ולקנות את כל הרשימה.
עוד לפני שהתחלנו את הניסוי אנחנו יכולים להתחייב שתהיה שונות ביניהם.
שונות בזמן הכללי שיקח לכל אחד מהם לסיים את המשימה.
הזמן למציאת מוצר זה או אחר,
סדר החיפוש של המוצרים בסופרמרקט.
אחד, טבעוני שאוהב ירקות ישקיע יותר באיזור הירקות והפרות,
ולעומתו אחר שאוהב מתוקים, ישהה באיזור זה יותר מאחרים.
השונות תתבסס על פרמטרים שונים בהם:
קצב אישי, מוטיבציה, תחומי העינין וסקרנות של כל אחד מהמשתתפים.
למעשה בניסוי אנחנו מגדירים מסלול לקוח (Customer Journey ) .
בודקים את המסלול שעושה הקונה ברחבי הסופרמרקט, בין המוצרים עד לקניה.
בעולם הדיגיטלי התמונה זהה לחלוטין.
גם כאן מקובל להטמיע באתרים, בדפים אינטרנטים, קוד- שמתפקד כחיישן דיגיטלי.
הקוד מאפשר ליצר לכל מתענין ומתענין את מסלול הלקוח שלו.
ובעזרתו לדעת איזה מהדפים באתר עניין אותו במיוחד,
באיזה דף שהה זמן רב ואת איזה מיהר לעזוב.
אנחנו גם יכולים למדוד את מידת ההתענינות שלו על פי הפעולות שעשה.
האם נכנס והסתפק בצפיה בדף או שנכנס לפריטים לחקור אותם יותר לעומק?
ואם נכנס לבדוק את הפריטים, איזה פריטים ענינו אותו בעיקר?
האם השאיר פרטים וביקש לקבל מענה כל שהוא או שעבר לדף הבא?
כל המידע הזה רלוונטי מאד לבחירת הדרך שבה נרצה לשמור על קשר עם הלקוח.
קשר מותאם בדיוק לצרכים ולרצונות של המבקר באתר.
קשר פרסונלי, מדוייק עבורו.
ולמה זה חשוב?
בואו נחזור לסופרמרקט. דמיינו את עמית, לקוח קבוע בסופר.
מיד בכניסה, ניגשת אליו יפעת מהבשר ושואלת "היום 2 קילו חזה עוף וקילו בשר קצוץ כרגיל?"
והוא רק מצביע והשקית המתאימה נכנסת לעגלה,
ושרית מהירקות רצה לעברו עם 6 בננות, צהוהבות בדיוק כמו שהוא אוהב,
ושמה לו בעגלה,
וכך לאורך כל הקניה, בכל מקום כבר מכירים ויודעים בדיוק מה הוא אוהב וצריך.
איזה חלום של קניות בסופר…
באינטרנט ואצלנו בקשר ישיר, זו כבר המציאות.